<h1>ראב"ן שו"ת סימן ל"ג</h1>
<h2>דף יז:</h2>
0נשאלתי אם חייב אדם בקבורת בניו כמו בקבורת אשתו או לא. דעתי נוטה דחייב כדתניא איזהו מת מצוה כל שקורא ואין לו עונים הא יש לו עונים לא משום דעלייהו רמי והקרוב קרוב קודם. ועוד מדאמרה תורה לכהנים ליטמא לשבעה מתים האמורים בפרשה, מיכלל דמחייבו בהו דאי לא מחייבי אמאי מיטמו. והא דהזכירו חכמים בתלמוד [כתובות מ"ו:] קבורת האשה ולא קבורת שאר ז' מתים, משום תקנת פירות שתיקנו (לה) [לו] פירות נכסי מלוג שלה תחת קבורתה. ואם תאמר כיון דמחייב מדאורייתא למה תיקנו (לה) [לו] פירות, משום דלא מיפרשא חיובא דאשה בהדיא דמלשארו נפקא דאמרו חכמים [יבמות כ"ב:] שארו זו אשתו, הילכך הוצרך לתקן, דאיכא למאן דאמר שארו לאו אשתו כדתניא [זבחים ק'.] מעשה ביוסף הכהן שלא רצה ליטמא לאשתו וטימאוהו חכמים בעל כרחו. ואם קבר ראובן את בן שמעון בלא ידיעת שמעון שלא היה בעיר והוציא עליו הוצאות בקבורתו, אע"ג דתנן [כתובות ק"ז:] מי שהלך למדינת הים ועמד אחר ופירנס את אשתו היניח מעותיו על קרן הצבי, הכא משום פגם משפחה לא יפסיד, כדתנן [כתובות פ"ד.] המוכר קברו באין בני משפחה וקוברין אותו בעל כרחו של לוקח.
